זרקור על החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל מיום 30/11/15

החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל מיום 30/11/15, עוררה הדים לא מעטים. במסגרת ההחלטה, נדונה השאלה בדבר מקור חיובו של אב במזונות ילדיו, אם בתקנה הוא, או שמא בדין צדקה. אין חולק באשר לחובתו של האב לזון את ילדיו כשהם מתחת לגיל שש. השאלה מתעוררת כאשר המדובר בילדים מעבר לגיל האמור. מועצת הרבנות הראשית העדיפה שלא להכריע בסוגיה זו באופן חד משמעי וקבעה, כי השאלה תוכרע בהתאם לשיקול דעתו של הדיין או השופט, בנסיבות העניין. מכל מקום, ככל שיחויב אב במזונות ילדיו מכוח התקנה, החיוב נוגע לצרכיהם הבסיסיים בלבד וכל חיוב מעבר לכך, חל מדין צדקה.

לבד מהתייחסותה לסוגיה זו, נוגעת החלטת מועצת הרבנות הראשית גם לגובה דמי המזונות. המועצה קבעה, כי בבואו לחשב את שיעור דמי המזונות, על הדיין ליתן את הדעת ליכולתה הכלכלית של האם ולמידת השתכרותה, וזאת כדי להתאים את הפסק למציאות החיים המשתנה ולעובדה כי יותר ויותר נשים מסוגלות לשאת בנטל פרנסת הבית. קביעה זו מבקשת להתמודד עם מה שנתפס בעיני רבים כאפליית גברים בדין העברי, זאת על-ידי פסיקת שיעורי מזונות נמוכים יותר והקלה בנטל הכלכלי המושת עליהם. עם זאת, דומה, כי נעלמו מעיניה של מועצת הרבנות הראשית בהחלטתה זו שתי נקודות חשובות.

 הראשונה, נראה שלא הובא בחשבון, ולו במעט, יחסו המפלה של הדין הכולל – הן הדתי והן האזרחי כנגד נשים. אם מבקשת מועצת הרבנות הראשית לטפל בקיומה של אפליה על רקע מגדר, עליה לעשות כן באופן עקבי ולהתחשב בכלל ההקשרים בהם הדין מפלה, נשים וגברים כאחד. קביעתה של מועצת הרבנות הראשית, יוצרת מצב בעייתי לפיו גובר הנטל הכלכלי הרובץ על נשים בשל הפחתת דמי המזונות בעוד שהן ממשיכות להיוותר מופלות בשוק העבודה, ומשתכרות על פי רוב פחות מגברים. בנוסף, אומנם מטפלת ההחלטה ביחס המפלה כנגד גברים בכל האמור לחיוב במזונות ילדים, אך בה בעת, מתעלמת מיחסו המפלה של הדין הדתי כלפי נשים, יחס הבא לידי ביטוי בהקשרים רבים ושונים כדוגמת סוגיית החיוב בגט, עילות הגירושין ועוד.

השנייה וחשובה לא פחות, קביעה זו של מועצת הרבנות משתלבת היטב עם המגמה ההולכת וגוברת של הפחתת דמי המזונות, ודומה כי הנפגעים העיקריים ממנה הם הילדים אשר זוכים לדמי מזונות בשיעור נמוך יותר מבעבר.

יוער, כי הלכה למעשה, החלטתה של מועצת הרבנות הראשית לא מביאה עמה חידוש רב כפי שנדמה. זה מכבר, מביאה בחשבון פסיקתם של בתי המשפט, את יכולת השתכרותה של האם, זאת במיוחד במקרים של משמורת משותפת, אך לא רק. בשנים האחרונות ניכרת מגמה של הפחתת שיעור המזונות המוטלים על אבות בישראל.

תחילתה של המגמה עוד בשנת 2005 בפסה"ד שניתן בעניין אוחנה בביהמ"ש המחוזי בירושלים, שם נקבע כי הדרך הנכונה לקבוע את חבות מזונות הילדים היא על-ידי בחינה של הכנסת האב, הכנסת האם וצרכי הילדים. החלטה זו אומצה ע"י השופטת פרוקצ'יה אשר דנה בעניין בביהמ"ש העליון וקבעה בין היתר כי "פסיקת מזונות על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות אינו סותר את הדין האישי ומתיישב עם תפיסת החוק לתיקון דיני משפחה. גישה דומה הציגה השופטת פרוקצ'יה גם בעניין צינובוי. בשנת 2006 הוקמה "ועדת שיפמן" במטרה לבחון את סוגיית דיני המזונות בישראל. בין היתר המליצה הוועדה, כי שיעור התמיכה הכלכלית בקטינים תיקבע על-פי הכנסות שני ההורים, מספר הילדים ובהתאם לשיעור הזמן שכל אחד מהם מקדיש לטיפול בילדים. המלצות אלו טרם יושמו בחקיקה אולם השפעתן בהחלט ניכרת בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה. בדצמבר 2014 קבע בית המשפט המחוזי מרכז בעניין פלונים, כי במקרה של משמורת משותפת ובהתחשב בכך שהכנסות הצדדים כמעט זהות, יישא האב במחצית מסכום המזונות ובמחצית מסכום המדור. פסק הדין, המהווה תקדים מחייב, אמנם מבשר הקלה משמעותית עבור אבות רבים, אולם מציג גישה שמרנית יותר מזו שהופגנה בערכאות הנמוכות, אשר בנסיבות דומות פסקו מזונות נמוכים מאלו, או אף אפסיים לגמרי.

עינינו הרואות, כי בבואם לפסוק מזונות קטינים, נתנו בתי המשפט את דעתם ליכולתם הכלכלית ולרמת השתכרותם של שני ההורים, זאת עוד זמן רב קודם להחלטה זו של מועצת הרבנות הראשית. החידוש שכן מביאה עימה החלטה זו, הוא, כי לראשונה עוגנה במישרין בדין הדתי גישה זו המתחשבת ברמת השתכרותם וביכולתם הכלכלית של שני ההורים בכל האמור לקביעת מזונות קטינים, ולא רק כפי שנעשה הדבר עד כה ע"י הערכאה האזרחית אשר נתנה פרשנותה לדין האישי.

אמנם יש בהחלטה כדי לבסס את המגמה להפחתת דמי המזונות ובמקרים מסוימים, אף לשלילתם ויש רבים הסוברים כי המדובר במגמה (ובהחלטה) מבורכת, אך ספק אם יש לה רק היבטים חיוביים. כמבואר, המגמה אינה מביאה בחשבון את מכלול האפליות בדין האישי. לעיתים היא מנציחה את הפערים הקיימים ממילא בין גברים לנשים ויש בה אף כדי לפגוע בראש ובראשונה בילדים אשר זוכים לדמי מזונות בשיעור נמוך יותר.