ידועים בציבור

לא אחת, מוצאים אנו תביעות שמוגשות לבית המשפט על ידי אחד מבני הזוג שניהלו חיים משותפים. אך, ללא נישואין. כל זוג בוחר את בחירותיו שלו לרבות הרצון להינשא. במהלך החיים המשותפים בוחרים בני הזוג את דרך ניהול חייהם, לרבות, התלות הכלכלית של אחד מבני הזוג למשנהו או ניהול החיים הכלכלים והכספיים. לא אחת, מגיש אחד מבני הזוג תביעה לביהמ"ש בה הוא דורש את מחצית הרכוש שנצבר על שם אחד בן הזוג השני או תביעתה של ידועים בציבור לתשלום מזונות או כפי שזה מכונה דמי מזונות משקמים.
על מנת שביהמ"ש יכיר בקיומה של מערכת יחסים של ידועים בציבור יש צורך בשני קריטריונים - חיי משפחה וניהול משק בית משותף. כמובן, שלא ניתן לגבש מתכונת אחת וקריטריונים מדויקים למונח "חיי משפחה" ולמונח "ניהול משק בית משותף", שכן ומונחים אלה משתנית בהתאם ליחסים בין בני זוג שמרכיביה שונים מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי וגורמים רבים אחרים, נקבע כי שאלת קיומם של תנאים אלה ראוי שתבחן על פי קריטריונים סובייקטיביים - כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם.

דהיינו, שאם בני זוג מתגוררים במשך שנים ארוכות תחת קורת גג אחת המשמשת להם מעון משותף ובה הם מעבירים את עיתותיהם, לרבות ארוחות וסעודות משותפות, כאורח חיים קבוע; יוצאים הם ומבלים ביחד, לבדם ועם אחרים; נוסעים נסיעות משותפות לחו"ל; דואגים האחד לרעהו מי במימון ומי בביצוע מטלות הבית ואף מביעים, האחד כלפי רעהו, את דאגתם למצבו ולהבטחת שלומו ובריאותו - כל אלה יש בהם כדי ללמד על יחסים 'בעלי אופי של חיי משפחה'.

ידועים בציבור - מגורים בנפרד

כך לדוגמא נקבע כי מריבות תכופות ואף אלימות בין בני הזוג, לא ישללו את ההכרה בבני הזוג כידועים בציבור,  הוא הדין במקרה של הפסקת יחסי האישות ואפילו מגורים בחדרים נפרדים. בתי המשפט אף לא קבעו תקופת מינימום של חיים משותפים לצורך הכרה בבני הזוג כזוג ידועים בציבור, ולעיתים אף הכירה בבני זוג ידועים בציבור לאחר שגרו יחד רק מספר חודשים ספורים.

אף על פי כן קיימת גם גישה הסוברת כי יש צורך בתקופת מינימום של שלוש שנים של חיים משותפים כתנאי מקדמי שבלעדיו כלל אין מקום להעניק את ההכרה הנ"ל (ראה ספרו של עו"ד אמנון בן דרור, נשואים ללא נישואין (תשנ"ג - 1993), עמ' 301).

על מנת לפסוק האם חלה בין הצדדים מערכת יחסים של ידועים בציבור והאם חלה בעניינם משטר של שיתוף בנכסים, יש לפנות קודם כל לעדויות הצדדים עצמם.

אכן, פסיקת בית המשפט העליון החילה את חזקת השיתוף על ידועים בציבור, ובמקרים רבים הם נחשבים לשותפים ברכושם, ולפיכך רשאי כל אחד מהם לתבוע את חלקו ברכוש גם אם הוא רשום במלואו על שם הצד האחר. הנכונות להחיל על ידועים בציבור את ההסדר הרכושי הכולל על בני זוג נשואים משקפת את המגמה לחזק מוסד זה, ולקרבו למוסד הנישואים, ואולם ייתכנו המקרים ובית המשפט העליון ציינם, בהם חזקת השיתוף של ידועים בציבור "חלשה" יחסית לזו של חזקת השיתוף בין בני זוג נישואים. נקבע לא אחת בבתי המשפט כי העובדה שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות בהן הם ידועים  בציבור כבני-זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על-ידי כל אחד מהם בנפרד רכוש משותף הוא. אמנם ואכן בהחלת חזקת השיתוף על ידועים בציבור, נימצא עקרונות נוספים לאלה ההסכמיים, כמו הצורך להביא לשוויון, הגנה על צד חלש, הגינות, יחד עם זאת  כל מערכת ונסיבותיה. ההלכה המשפטית קובעת כי לשם הוכחת כוונה לשיתוף, נכסים בין בני-זוג ידועים בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור.