בקשה ליישוב סכסוך

הואיל ונתגלע סכסוך ביני לבין בן הזוג, וברצוני ליישב את הסכסוך בדרכי שלום ובלא התדיינות משפטית, אני פונה לבית המשפט בבקשה ליישוב הסכסוך ולהפניה ליחידת הסיוע או לייעוץ או לפישור, לפי שיקול-דעת בית -המשפט.

                                         חתימת המבקש

בקשה ליישוב סכסוך מוסדרת בתקנות סדר הדין האזרחי וקובעת כי על בן הזוג המבקש להגיש בקשה זו לצרף תצהיר המפרט את פרטי בני-הזוג (שמות, כתובות-מגורים, מספרי-טלפון), פרטים לגבי המצב האישי, פרטי הילדים, פרטים לגבי דירת המגורים, נתונים על אלימות במשפחה, נתונים על תיקים אחרים בענייני משפחה בין בני-הזוג שנידונו או נדונים בבית -המשפט, וכן מידע על דבר קיומו של קשר עם גורמים טיפוליים.

ניתן להיווכח כי נוסח הבקשה ליישוב סכסוך אינו דורש פירוט של מהות הסכסוך ושל העניינים המצויים במחלוקת בין הצדדים. התפיסה שבבסיס התקנות ליישוב סכסוך הינה כי עצם הכניסה של בני-הזוג לזירה המשפטית באמצעות הגשת כתבי בית דין הכוללים הטחת האשמות הדדיות זה כנגד זה, עלולה להוביל להסלמה בסכסוך ולפגוע באפשרות של הידברות והסכמה.
בהתאם לתקנות עם הגשת הבקשה ליישוב סכסוך נתון לבית- המשפט לענייני משפחה שיקול-דעת האם להפנות את בני-הזוג ליחידת הסיוע, או להפנותם בהסכמתם לייעוץ או לפישור. בין כך ובין אחרת, ראוי להדגיש כי בעקבות הגשת הבקשה ליישוב סכסוך יש צורך בהחלטה מפורשת של ביהמ"ש המפנה את הצדדים לאחד משני המסלולים האמורים; בלא החלטה שיפוטית כאמור, לא תטופל הבקשה ליישוב סכסוך.

משך התקופה בה בני-הזוג מטופלים ביחידת הסיוע או מצויים בהליך של ייעוץ או פישור, הבירור המשפטי של ההליכים ביניהם מעוכב. בהתאם לחוק, במהלך התקופה בה ההליכים בין בני-הזוג מעוכבים, בן-הזוג שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך מנוע מלהגיש בקשות לסעדים זמניים, "למעט צו מניעה לשמירת המצב הקיים או צו עיכוב יציאה מהארץ".

הטעם לכך נעוץ בתכלית עליה כתבנו לעיל, ולפיה רצוי לאפשר לבני-הזוג להיעזר בגורמי מקצוע ולהגיע לפתרון מוסכם של הסכסוך שנתגלע ביניהם, בטרם ניהול התדיינות משפטית שיש בה כדי להעצים את המחלוקות בין הצדדים. לפיכך, קובעות התקנות כי בתקופה בה ההליכים בין בני-הזוג מעוכבים, אין אפשרות להתדיין על העניינים שבמחלוקת. 
 
ככלל, כאשר הוגשה בקשה ליישוב סכסוך והצדדים הופנו ליחידת הסיוע או, בהסכמתם, לייעוץ או לפישור, יכולים ההליכים ביניהם לבוא אל סיומם באחד משני אופנים: אפשרות אחת היא שבני-הזוג הגיעו להסדר הפותר את הסכסוך ביניהם בדרכי הסכמה. בנסיבות אלה, בית המשפט רשאי לאשר את ההסכם ולתת לו תוקף של פסק-דין.

האפשרות השנייה היא שההליכים במסגרת יחידת הסיוע או במסגרת הייעוץ או הפישור נכשלו במובן זה שבן-הזוג האחר סירב להופיע בפני יחידת הסיוע, או שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכם ביניהם במסגרת תקופת עיכוב ההליכים. בנסיבות אלה, קובע החוק כי יורה בית-המשפט לבן הזוג שהגיש את הבקשה [ליישוב סכסוך] להגיש כתב-תביעה בתוך 30 ימים.

הווה אומר- אם לא עלה בידי בני-הזוג לפתור את הסכסוך ביניהם בדרכי הסכמה, ניתנת שהות לבן-הזוג שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך, להגיש כתבי-תביעה בענייני רכוש, מזונות ומדור וכן משמורת וחינוך קטינים.

עולה השאלה – מה יקרה בו אחד מבני הזוג הגיש בקשה ליישוב סכסוך בפני בית- המשפט לענייני משפחה, אשר הפנה את בני-הזוג ליחידת הסיוע. זמן-קצר לאחר הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, הגיש בן-הזוג האחר תביעת גירושין בפני בית הדין הרבני וביקש לדון בתביעה זו בענייני רכוש, או בענייני מזונות או בענייני משמורת וחינוך קטינים, מי קודם למי? מי ידון קודם? ביה"ד הרבני או ביהמ"ש לענייני משפחה?

מי משתי הערכאות תהא מוסמכת להכריע ?
מטרתה של הבקשה ליישוב סכסוך היתה ליצור דרך קלה וקצרה לפתיחת תובענה בפני בית - המשפט לענייני משפחה, תוך ייתור הצורך בהגשת כתבי-טענות מפורטים בשלב הראשוני של ההליך.
הטענה המרכזית כנגד חוקיותן של התקנות ליישוב סכסוך היא כי תקנות אלה שינו מ"מרוץ הסמכויות" בין בתי-המשפט לענייני משפחה לבתי-הדין הרבניים באופן הגורע מסמכויות השיפוט של בתי-הדין הרבניים.