ניתן למצוא, למרבית הצער, מקרים רבים בהם הילדים או אחד מהם מסרב לקשר עם ההורה השני ולמעשה הוא "לוקח צד" של אחד ההורים ומנתק כל קשר עם ההורה השני ולמרות אין ספור ניסיונות של שירותי הרווחה והגורמים המקצועיים לא ניתן לחדש את הקשר שבין האב לבין ילדיו. לא יכול להיות חולק כי התנהגותו של הקטין, שורשיה נעוצים בהקלעתו לקונפליקט המר והמתמשך שבין הוריו.

כמובן, כי סירוב לקשר תלוי גם בגיל הילד. לא קיימת גזירה שווה בין ילד שבוגר דיו להבין את החשיבות בקיום קשר עם שני הוריו, וכן את ההכרח לקיים את הוראות ביהמ"ש הן לענין עצם הקשר עם ההורה השני והן לגבי הצורך בהמשך הקשר עם שירותי הרווחה והגורמים הטיפוליים לעומת ילד רך בשנים.
  
סעיף 9 לחוק המזונות קובע כי:

"רשאי בית המשפט, אם הוא סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן, לפטור אדם מחובת מזונות, כולה או מקצתה, מחמת התנהגות מחפירה שהזכאי במזונות התנהג כלפיו".

בפסיקת בתי המשפט נקבע, כי כאשר ילד הינו מורד, היינו: מסרב לקיים את פסיקת בית המשפט בדבר הסדרי ראייה, או בדבר המשמורת- ניתן לצמצם את חובת המזונות של אביו כלפיו, כולה או מקצתה.

בית המשפט העליון קבע מספר כללים לעניין פטור אב ממזונות בנסיבות של בן מרדן:

מזונות קטין יכול ויישללו ממנו או יופחתו בנסיבות של מרידה רק במידה והקטין הינו מעל גיל 6. כאשר הקטין מתחת גיל 6 לא יישללו ממנו מזונותיו אפילו הופרו הוראות פסק הדין שקבע את משמורתו;

לעניין זה אין נפקא מינה אם הסירוב למלא אחר פסק הדין מקורו באם או שהקטין עצמו מסרב לעשות כן;
פטור האב ממזונות ילדו אין פירושו כי דין הקטין לרעוב, באשר אינו מציית להחלטה בעניין פגישותיו עם אביו, אלא כי המחזיק בילד- הוא יפרנסו, ואין האב חייב להחזיר ההוצאות, לא כלפי הילד ולא כלפי המחזיק. היינו: פטור האב ממזונות הקטין תלוי בשאלה האם עקב שלילת המזונות יסבול הקטין ממחסור.

הפסיקה הדגישה, שאל לו לעניין פרנסת הילד ומזונותיו להפוך לשוט כלפי הילד עצמו, ויש להיזהר שמא הפחתת המזונות תשיג דווקא את התוצאה ההפוכה, והיא העמקת הקרע בין הילד לאב. אין לשכוח, כך נקבע, כי לא הילד הוא שהרס את בית ההורים אלא הם עצמם שעשו זאת, וכי הניכור והמרירות מקורם בראש וראשונה באותו קרע שנוצר בין ההורים.

לפיכך, אל להם להתפלא על השלכות הסכסוך על יחסו של הקטין, שגדל באווירה בלתי נורמאלית, יחס שהינו פועל ישיר של האכזבה ושל התסכול שנולדו באווירת סכסוך הגירושין, ואין הוא אמור לשלם את המחיר על ידי צמצום רווחתו הכלכלית.  לפיכך קבעה הפסיקה כי יש לנהוג ריסון וזהירות לפני שייקבע כי הקטין הינו מרדן, וכי ראוי להפחית מזונותיו; המדובר בסנקציה חמורה וחריפה ביותר, המהווה אמצעי קיצוני, שאין לנקוט בו אלא במקרים של מרדנות בעלת ביטויים בולטים, גסים ועולבים.

כאמור, אפילו יוכרז, כי הילד הינו בגדר מרדן וכי ראוי להפחית מזונותיו, גם אז אין להביאו לסף רעב ולהשאירו בחוסר כל. במקרה זה יוטל עול כלכלתו של הבן המרדן על מי שמחזיק בו, כל עוד מסוגל המחזיק לפרנסו. היה והמחזיק אינו מסוגל לפרנסו, על ההורה השני להשלים את מחסורו על פי דיני הצדקה, אם כי לא עד לאותה רמת חיים, אשר ההורה המחזיק חפץ לקבוע עבורו.


ההלכה המשפטית קובעת כי ביהמ"ש לא ימהר לפטור הורה ממזונות ילד מרדן (הן משום שאין למדוד התנהגותו במנותק מהמשבר המשפחתי, הן משום שאין לשפוט ילד עפ"י אמות המידה של מבוגר, הן משום ששלילת המזונות אינה מביאה לקרוב הלבבות והן משום שאין בית המשפט יכול לתת ידו למצב בו קטין יסבול חרפת רעב נכונה לגבי ילד אשר מוחזק, מפאת גילו כמי שאין ליחס לו הבנה ואשמה בקנה מידה של אדם מבוגר.

ואולם כאשר מדובר בילד שמפאת גילו ניתן לצפות ממנו להבנה, שיקול דעת ועמדה עצמאית משוחררת מלחצים והסתה, אין להתעלם מהתנהגותו המרדנית והמנוכרת בעת שנשקל חיובו של הורה במזונותיו ויובהר, אין מדובר על בגרות פורמלית (מעבר לגיל 18) אלא בבגרות נפשית, שניתן לצפותה אצל קטין שהוא כבן 17 שנה.

ודוק: הדברים אמורים במצב בו ניתוק הקשר הינו פרי רצונו העצמאי והמודע של הילד, כאשר ההורה מצידו עושה מאמצים כנים ואמיתיים לשיקום היחסים ולחידוש הקשר.