מזונות קטינים במשמורת משותפת

בשנים האחרונות ניתנו בעיקר בערכאות הנמוכות – בתי המשפט לענייני משפחה, פסקי דין רבים המחילי הסדרים של הורות משותפת או משמורות משותפת והמתחשבים בהסדר שנקבע בבואם לפסוק את דמי המזונות. בחלק מן המקרים בהם הוחלו הסדרים של משמורת משותפת ובנסיבות בהן משתכרים הצדדים שכר דומה, האב אף שוחרר כליל מן החובה להעביר סכום כלשהו לאם בגין דמי המזונות של הקטינים, ובמקום זה נפסק כי כל אחד מן ההורים יישא באופן ישיר בצרכי הילדים בזמן שהם שוהים עימו.

אם כן, לאחר עשרות שנים מהלכן נצמדו בתי המשפט לדין העברי לפיו חובת מזונות הילדים מוטלת על האב לבדו, ללא כל קשר למצבו הכלכלי או למצבה הכלכלי של האם, נוטים כעת בתי המשפט להתחשב אף ביכולותיה הכלכליות של האישה כמו גם בחלוקת השהייה (עם הקטינים) בין שני ההורים.

מאחר וכנסת ישראל מתמהמהת בחקיקה הולמת אשר תביא אל קיצו את הכאוס השורר כיום המתאפיין בחוסר אחידות משווע כאשר מקרים דומים זוכים להכרעות שונות בהתאם לזהות השופט היושב בדין – לא נותר אלא להמתין למוצא פיו של ביהמ"ש העליון אשר יוציא תחת ידיו הלכה חד משמעית, ברורה ומחייבת.

ואכן, שני ערעורים מונחים כעת בפתחו של ביהמ"ש העליון ונדונים במאוחד (בע"מ 919/15 ו- בע"מ 1709/15). בשני המקרים משתכרים ההורים שכר דומה פחות או יותר וחולקים זמני שהייה שווים עם ילדיהם. בתחילת יולי 2016 הורחב הרכב השופטים היושב על המדוכה ל- 7, והדבר מלמד על חשיבות הסוגיה אשר עומדת על הפרק.

מקורו של הערעור הראשון הוא פס"ד משלהי שנת 2013 אשר ניתן ע"י כבוד השופט (בדימוס) יעקב כהן, סגן נשיא ביהמ"ש לענייני משפחה בראשל"צ, אשר טרם פרישתו מכס השיפוט קבע כי כאשר חלוקת זמני השהות בין ההורים שווה וגם הכנסותיהם שוות – אין הצדקה להטיל על האב תשלום מזונות לטובת האם, ומשכך יישא כל צד בהוצאות הילדים כאשר הם שוהים במחיצתו וכן במחצית הוצאות החינוך של הקטינים כמו גם במחצית הוצאותיהם הרפואיות החריגות.

על פס"ד זה הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז[5]. ביהמ"ש המחוזי לא הסכים עם קביעת בית המשפט קמא שפטר את האב לחלוטין מלשאת בצרכי הילדים בזמן שהם שוהים עם האם וקבע שיש לפטור את האב רק ממחצית עלות ההוצאות ההכרחיות וממחצית עלות המדור של הקטינים בעת שהותם עימה, זאת מכיוון שחבות הצדקה של האב כלפי ילדיו היא חובה "מוגברת", ואילו חובת האישה היא חובה "משנית". כפועל יוצא חויב האב בסך של 1,750 ₪ עבור מזונות 3 הילדים ובסך של 1,125 ₪ נוספים בגין הוצאות המדור שלהם.

על פס"ד זה של ביהמ"ש המחוזי הגיש האב ערעור לביהמ"ש העליון[6]. ביהמ"ש ביקש את תגובת היועמ"ש אליה צורפה גם החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל מיום 30/11/15, אשר יש הרואים בה חידוש בכך שהיא קובעת כי ראוי להתחשב גם ביכולת הכלכלית של האם בעת פסיקת מזונות ילדים.

ראשיתו של הערעור השני היא בביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, אשר פסק סך של 4,500 ₪ עבור מזונות 3 ילדים (כולל עלות מדור), בנסיבות בהן עומדת הכנסת האב על סך של 10,000 ₪ והכנסת האם על סך של 8,000 ₪. על פסק הדין הנ"ל ערערו שני הצדדים לביהמ"ש המחוזי בחיפה[7]. הרכב השופטים דחה את הערעור. על פסיקה זו הוגשה, כאמור, בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון[8].

כאמור לעיל, עייני המתדיינים ועורכי הדין בתחום דיני המשפחה נשואות כעת להכרעת ביהמ"ש העליון בשני תיקים אלו. תהא התוצאה אשר תהא, מקוּוה כי לכל הפחות, תתקבל הכרעה אשר תשיג וודאות ואחידות משפטית אשר תקל על בעלי הדין בבואם לכלכל את צעדיהם.

עמדתה של עו"ד עיינה אונגר-לטין המשמשת מזה 20 שנה כפרקליטה בתחום דיני המשפחה היא כי אין הצדקה לפסוק לאב תשלום מזונות עבור ילדיו, זאת כאשר הוא משתכר שכר שווה לאם וכשבין הצדדים מתקיים הסדר של משמורת משותפת – ובתנאי שהסדר זה משקף נאמנה גם את מצב הדברים אשר היה מנת חלקם של הצדדים קודם למשבר שפרץ ביניהם.

במקרים אחרים בהם לא שימש האב כהורה פעיל לפני פרוץ המשבר, הדרישה לקיים הסדר של משמורת משותפת עלולה לבוא ממניעים לא כנים ולשמש רק כאמצעי על מנת להפחית את החבות במזונות, ולכך אל לבתי המשפט לתת את ידם.

[1] ע"א 591/81 יחיאל פורטוגז נ' רוית פוטוגז פד לו(3) 449 (1982).
[2] בע"מ 5750/03 ריטה אוחנה ואח' נ' אליהו אוחנה, תק-על 05(2) 2560 (2005).[3] בע"מ 2433/04 גרמן צינובוי נ' דורית צינובוי ואח', תק-על 05(4) 41 (2005).
[4] ע"מ (חי') 318/05 פלוני נ' פלונית, לא פורסם (2006).
[5] עמ"ש 50603-01-14 ל' ר' ואח' נ' ד' ר' (פורסם בנבו, 06.01.15).
[6] בע"מ 919/15 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 10.03.15).
[7] עמ"ש 54256-09-14 א.כ. (קטין) נ' ב.כ (פורסם בנבו, 08.02.15); עמ"ש 51098-09-14 ב.כ. נ' א.כ. (קטין) (פורסם בנבו, 08.02.15).
[8] בע"מ 1709/15 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 10.02.16).