סעדים זמניים

• צו מניעה זמני:

צו מניעה הוא סעד "אל תעשה", זמני או קבוע, שניתן ע"י בית המשפט במטרה למנוע ביצוע מעשה ע"י אדם או גוף מסוים. 

צו מניעה זמני מורה לצד בהליך להימנע מביצוע פעולה הקשורה בתביעה, באופן ישיר או בעקיפין והוא עומד בתוקפו עד לסיום ההליך המשפטי או עד להוצאת צו מניעה קבוע. תכליתו של הצו הזמני הינה לשמר את מצב הדברים הקיים עד לקבלת פסק דין בעניין זכויות הצדדים. הבקשה לצו מניעה זמני ניתנת בדחיפות ובמעמד צד אחד. ככל הסעדים הזמניים, הבקשה לצו מניעה צריכה להיות מוגשת מוקדם ככל האפשר, ללא שיהוי ותוך זמן קצר מהמועד בו קם הצורך בסעד זמני. 

• פסיקת מזונות זמניים:

זהו צו עשה לפיו מחיל בית המשפט על הנתבע תשלום של דמי מזונות זמניים. מטרת הסעד האמור היא לאפשר לזכאים לקבל דמי מחיה עד לסיום הדיון בתיק. יצוין, כי לרוב, בית המשפט אינו נכנס לעובי הקורה בדיון בבקשה זו, אולם במידה והתובע מבקש יותר מן המגיע לו, עליו לקחת בחשבון כי יישא באחריות על נזקים שייגרמו לצד שכנגד, ככל שייגרמו. כמו כן, בית המשפט יכול לפסוק על קיזוז חוב המזונות או על ויתור על סכום שלא שולם.

• עיכוב יציאה מהארץ:

סעד זה הוא מן החמורים ביותר, משום פגיעתו הישירה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בשל היותו זמני, הבקשה לסעד יכולה אך להתלוות לאחת או יותר מן הבקשות הבאות לסעד עיקרי: [1] משמורת והחזקת ילדים, [2] תביעה למזונות, [3] תביעה לזמני שהייה, [4] צו מניעה קבוע האוסר על ההורה השני להוציא את הילד מגבולות הארץ. 

בית המשפט יעניק סעד זה, אך ורק אם קיים חשש ממשי כי יציאתו של בעל הדין מהארץ תכשיל את ההליך המשפטי או תסכל את ביצוע פסק הדין וזאת לאחר שבחן דרכים חלופיות.

לאור הפגיעה האמורה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, על מתן הסעד להיות מידתי ולעמוד בתנאים הבאים: 

א. קיים יסוד סביר להניח שהנתבע עומד לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת.

ב. היעדרות הנתבע מהארץ תגרום לפגיעה במימוש פסק הדין.

ג. לתובע יש סיכוי ממשי לזכות בתביעה.

לצד זאת, על בית המשפט לקבוע האם היעדרותו של הנתבע מהארץ תכביד על ביצוע פסק הדין.

• צו עיקול זמני:

סעד מעין זה מהווה גם הוא פגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, זאת, מאחר והחוק מכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית. לפיכך, נקבע כי אין לתת סעד זה כדבר שבשגרה. על בית המשפט חלה החובה ליחס משקל לאיכות הראיות התומכות בבקשה.

להלן התנאים ההכרחיים להטלת צו עיקול: [1] התובענה צריכה להיות על סכום כסף או על דבר שבעין (תקנה 374(א) לתקנות סדר דין אזרחי). [2] ראיות מהימנות לכאורה – על המבקש להוכיח עילת תביעה של ממש ולהראות קיום זכות לכאורה. [3] קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

בנוסף, על בית המשפט לבצע איזון בין הנזק שייגרם למבקש – במידה והצו לא יינתן, לבין הנזק שייגרם לנתבע – במידה והצו יינתן.

• צו מרווה:

המדובר בצו עיקול זמני לנכסים שנמצאים בחו"ל, אשר חלים עליו אותם העקרונות החלים על צו עיקול זמני. סעד זה אינו שכיח והוא מוענק רק כאשר עיקול זמני לא ניתן ליישום. זהו צו אישי שמטרתו למנוע מהנתבע ביצוע עסקה כלשהי בנכסים או הוצאתם מרשותו.

• צו אנטון פילר:

סעד זה גם הוא איננו שכיח וביהמ"ש נעתר ליתן אותו רק בהתקיים חשש סביר להעלמה או השמדה של מסמכים שונים. זהו סעד הנחשב קיצוני אשר לא יינתן, אלא אם מוצו קודם לכן כל האפשרויות האחרות להשגת ראיות.

הצו יינתן בהתקיים שלושת התנאים המצטברים הבאים: [1] קיים חשש ממשי שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להשמיד או להעלים את ראיות. [2] מדובר בנכסים שמהווים ראיות. [3] הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך.