תביעה לשלום בית

ישנו פתגם עממי חכם שאומר – "אין זוג לא מוצלח, יש זוג לא מודרך"…

ניתן לראות תביעות רבות של שלום בית על ידי אחד מבני הזוג. פעמים רבות המדובר בטקטיקה משפטית שנועדה להכניע את הצד השני בתכתיבי הגירושין של משנהו. כך למשל, כאשר הגשת תביעה לשלום בית מסרבלת את ההליכים המשפטיים ומונעת למעשה את סיום הסכסוך בין הצדדים.
פעמים רבות מוצא ביה"ד הרבני את תביעת שלום הבית כתביעה שאינה כנה ואת הצביעות שבשימוש בה. וכך נכתב על ידי ביה"ד הרבני מתוך ציטוט מספרו של אריאל רוזן צבי, דיני המשפחה בישראל עמ' 115 ואילך. הציטוט חלקי, ורק הנצרך לעניינינו הובא:

"תביעות שלום בית ברוב הגדול של המקרים, משמשות כסות עיניים לצעדים טקטיים של בן זוג, המבקש להשיג יתרונות על חשבון האחר, ולהגדיל את כח המיקוח שלו. המטרה האמיתית של השימוש במוסד זה אצל רוב המתדיינים בזמננו, השגת תנאי גרושין נוחים יותר, היא כמובן היפוכה של המטרה המקורית. רק לעיתים רחוקות מאותת בן הזוג באמצעות פתיחה בהליכים משפטיים על רצונו בעזרה לשיקום קשר הנישואין. אולם, במקרים אלה אין כל התאמה בין התרופה למכה. צו לשלום בית, ובמיוחד הסעדים הנלווים, הם הכלי הפחות מתאים לשיקום חיי הנישואין. להיפך, הם עלולים לדרדר את מערכת היחסים עוד יותר, ולהפוך רצון טוב ונכונות מהוססת של השלמה לאיבה גלויה ולקרע עמוק ונחרץ. קיים פער עמוק בין התפישה הבסיסית, המונחת ביסוד עיקרון שלום הבית בדין הדתי, לבין יישומו בחברה המודרנית, שהיא גם חילונית ברובה בהשקפת עולמה ובהתנהגותה. המרות הדתית, החברתית והמוסרית נעדרת כליל, לגבי רוב ציבור המתדיינים, מפסיקתו של בית הדין הדתי. ממילא תש כוחו של צו לשלום בית היוצא מלפני בית הדין. מידת היעילות של צו לשלום בית קטנה ביותר, אם לא אפסית. חשיבותו המעשית היא בהשפעה העקיפה הנודעת לו על תביעת מזונות ועל תביעת הגירושין – או על דחייתה. לעומת זאת, נזקו גדול וחמתו מרובה מצלתו. בן זוג המואס בקשר הנישואין הופך להיות שבוי של בן הזוג האחר ללא כל תועלת למשפחה. העברת צו לשלום בית מחברה בעלת מסורת דתית, המכירה במרות המוסרית והחברתית של הדיינים, לחברה חילונית עלולה לפגוע הן ברובד החילוני והן ברובד הדתי. ברובד החילוני- פגיעה בערכים החברתיים המקובלים בחברה, כגון חופש הבחירה ותיקונו והגשמת האושר האישי. ברובד הדתי- בגרימת תקלות חמורות בעיני הדין הדתי, כגון תמריץ עקיף לניאוף וריבוי ממזרים. בעלי דין עושים איפה, שימוש מחושב וציני בעילה זו. הם מנצלים את הדין הדתי לרעה, שלא בטובתו ושלא בטובת בני הזוג והמשפחה".

מכאן עולה, כי בן הזוג המבקש שלום בית עליו להוכיח לביה"ד הרבני כי הוא רוצה שלום בית באמת, אינו טוען כנגד סמכות בית הדין להשכין שלום כפי הבנתו ולא לקפוץ מערכאה אחת לשניה. 

אמנם, כאשר מגישה אשה תביעת גירושין בבית הדין הרבני, ותביעת פרוק שיתוף בבית המשפט, אין החוק רואה בכך חוסר כנות והעדר תום לב. אבל יש לומר שזאת דווקא כאשר שתי התביעות הולכות אל מקום אחד, פרוד בין הדבקים. אז ניתן לומר כי הגרושין ידונו בבית הדין הרבני שלו סמכות יחודית לדון בעניני נישואין וגירושין, והרכוש ידון בערכאה בה חפץ התובע שהקדים להגיש את תביעתו. שהרי התובע גירושין- מקדש מלחמה, ובתחבולות תעשה לך מלחמה אמר הכתוב. אולם כאשר אשה תובעת שלום בית בבית הדין הרבני, עולה מיד שאלת תום הלב כשהיא מפצלת את תביעותיה ומגישה את תביעת מזונותיה או מזונות ילדיה בבית המשפט. עתים שאין לבית הדין הרבני לחייב איש או אשה בשלום בית, כאשר מקצת מהענינים ביניהם אינם נידונים בחדא מחתא בערכאה אחת הוא בית הדין.