משמורת משותפת היא הסדר בו שני ההורים מקבלים הגדרה הורית שווה. לרוב, הסדר המשמורת המשותפת מוסכם על שני הצדדים, מתוך הכרה בחשיבותו לטובת ילדיהם. בהסדר זה, בשונה ממשמורת בלעדית, הילד מתגורר בשני בתי הוריו ועל כל אחד מההורים לספק בביתו את כל צורכי הילד, לרבות חדר ילדים מאובזר, מחשב, טלוויזיה ובגדים.
הורים לקטין אשר נישואיהם פקעו, יכולים להסכים ביניהם על המשמורת הפיזית (ס' 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962). היה וההורים לא מגיעים לכדי הסכמה, לביהמ"ש נתונה הסמכות להכריע בסוגיה זו, כאשר טובת הקטין לנגד עיניו (ס' 25 לחוק). טובת הילד היא עקרון מנחה בסוגיית המשמורת ולראיה, בתמ"ש 12148-04-10 ס.ג. נ' ע.ג, ניתנה החלטה למשמורת משותפת אשר הגבילה את יכולתה של האם לעבור דירה.
משמורת משותפת – שינוי בתפישה
עד לאחרונה, במרבית המקרים, האם קיבלה משמורת פיזית בלעדית על הילדים. בשנים האחרונות יותר ויותר אבות גרושים מבקשים לקחת חלק פעיל, משמעותי ושווה בגידול ילדיהם לאחר הגירושין. ועדת שניט, אשר דנה באחריות הורית לאחר גירושין ומסקנותיה פורסמו בשנת 2008, תרמה רבות לתהליך זה. בין מסקנותיה, הציעה הועדה לבטל את חזקת הגיל הרך לפיה מוטב לילד לגדול אצל אמו עד גיל 6 (ס' 25 לחוק הכשרת המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962).
לצד האבות הגרושים, גם בתי המשפט שינו תפיסתם בכל הנוגע למשמורת קטין. בעבר, בית המשפט קבע קריטריונים נוקשים לבחינת הסדר המשמורת המשותפת ובהם תקשורת טובה בין ההורים, מגורים סמוכים של ההורים וחלוקת זמן שווה.
כיום, הסדר המשמורת הפיזית המשותפת הפך נפוץ בביהמ"ש, כפי שעולה מן הפסיקה, והוא מוחל אף במקרים בהם אין תקשורת טובה בין ההורים. ביהמ"ש מביא לידי ביטוי בפסיקותיו את חשיבות חלוקת האחריות ההורית וההגדרה ההורית השווה לטובת הילד. חלוקת הזמנים הנקבעת בהסדרים הללו איננה בהכרח שוויונית לחלוטין והיא מתבססת בעיקר על צורכי הילדים ויכולת ההורים.
השפעת המשמורת המשותפת על דמי המזונות
למשמורת המשותפת השפעה ניכרת על קביעת גובה מזונות הילדים. כאשר הורים חולקים משמורת משותפת ומשתכרים באופן שווה, דמי המזונות המושתים על האב נמוכים יותר. ביהמ"ש מתייחס בפסיקתו לחלוקה בפועל של שהיית הקטינים אצל הוריהם. נכון להיום, המגמה במקרים הללו היא להפחתת דמי המזונות אך לא לשלילתם.
